תמי בר-שי chicbox photography
תמי, הצלמת האהובה שלנו.
היא מסוג האנשים שתמיד יגרמו לך להרגיש טוב. שהכל בסדר, שיצא מהמם גם אם אין אור והלק בציפורניים של הדוגמנית מעוך לגמרי.
כשתמי בסביבה אנחנו מאפשרות לעצמנו להיות רגועות ונינוחות, ולהרגיש שאנחנו בידיים טובות.
אני? איזה כבוד, יא אללה! כבר מתרגשת.
תגידי, תמיד חלמת להיות צלמת/ איך הגעת להיות צלמת?
האמת שממש לא. גדלתי בבית עם חובבי צילום אז העולם הזה לא היה זר לי אבל תמיד הרגשתי שאני… גרועה. באקדמיה בכלל למדתי תארים לא קשורים (ביולוגיה תואר ראשון, מנהע״ס תואר שני) ועסקתי בשיווק ובתוכן במשרות בחברות בינלאומיות. אל הצילום המקצועי הגעתי ממש במקרה - בגיל 33 יצאתי לסדנת צילום בחו״ל (אצל אפרת לוזנוב) וכשחזרתי בן הזוג שלי קנה לי שובר לשני שיעורים פרטיים בסטודיו גברא. חברה טובה שעבדה שם שכנעה אותי להירשם לשנה א׳ במקום השיעורים הפרטיים ומשם הכל היסטוריה.
האם היה רגע בדרך שלך שכמעט ויתרת? קושי שכמעט הכניע אותך?
וואו. כל הזמן יש קשיים ואני משערת שעוד יהיו אינספור. אחרי שסיימתי את השנה השניה בלימודים ויצאתי ״לחופשי״ היה לי משבר, הרגשתי שאני פתאום לבד בעולם ושנשמטה לי הקרקע מתחת לרגליים. בכל פרוייקט חדש שאני עושה שהוא חדש לי ושלא עשיתי דומה לו בעבר אני יכולה למצוא את עצמי רועדת. אבל אני כל הזמן מזכירה לעצמי שזה גם טוב, זה משאיר אותי עם רצון כל הזמן ללמוד עוד.
צילום של תמי לקומי
מה את הכי אוהבת לצלם? (חוץ מקומי כמובן)
את קומי!
אבל לא רק :) התשוקה הכי הכי קמאית שלי היא צילום אנשים. ורגשות. אבל איך מצלמים נפש? אם האנשים האלה הם במקרה מוזיקאים שהמוזיקה שלהם מזיזה לי משהו בתוך הקרביים של עצמי, אז צילום שלהם, לכידה של העוצמה שלהם בתמונה שאני צילמתי מטעינה אותי המון. אבל גם גורמת לי להרגיש שזה לא מספיק. אני עושה גם וידאו ואני הכי אוהבת לעשות פרוייקטים של וידאו שמתעסקים בחומר ושהם לא מתוסרטים. שאני ממציאה להם את הסיפור בשלב העריכה ואף אחד חוץ ממני לא יודע מה יצא בסוף. אבל אלה פרוייקטים לנפש. ברמה המקצועית אני מאוד אוהבת אסטתיקה אז כל לקוח שאפשר לעוף איתו בפריימים שישדרו אוויר ואסטתיקה - אנחנו עפים יחד.
מה בעבודה שלך הכי משמח אותך?
כשיש אור מדהים. אני מניחה שזה יכול להשמע מוזר אבל כשיש אור מיוחד אני מרגישה שהכל סביבי עוצר, אני יכולה לא לשמוע מה קורה סביבי (גם אם אני באמצע שיחה עם מישהו) ופשוט סופגת את האור הזה פנימה. ואם כל זה קורה בזמן הפקה אז בכלל אני בעננים.
על מה את לא מוותרת בתוך המעגל של עבודה / ילדים / בית?
היומיום שלי מאוד עמוס אבל ממש חשוב לי לייצר זמן משפחתי לארבעתינו. לרוב זה בטיולים (שגם בהם אני מצלמת. והם כבר מקבלים את זה בהבנה). זכיתי בשתי בנות באמת מדהימות (לא אובייקטיבית אבל הן משהו), בן זוג שהוא הדלק ליצירה שלי וגרעין משפחתי מורחב שמוכן להתגייס לתמיכה בבית בכל פעם שיש לי הפקה גדולה. בלעדיהם זה לא היה קורה ואני מניחה שעדיין הייתי שכירה איפשהו בתפקיד שיווקי.
יש מישהו שאת ממש מעריכה בתחום ואוהבת לעקוב אחריו?
אם אנחנו מדברים על צלמים אז מפתיע כמה יש בארץ הקטנה שלנו הרבה מאוד צלמים מדהימים ממש, כל אחד בתחומו. אני מאוד נהנית לעקוב אחרי העשיה של גבריאל בהרליה ושל אבישג שאר-ישוב (ובאמת שיש עוד הרבה הרבה אחרים, אם הייתי מונה את כולם לא היה מקום). שניהם מביאים לעולם הפורטרטורה כל כך הרבה מחשבה, יצירתיות ותשומת לב לפרטים, כל אחד מהעולמות שלו, וזה מעורר השראה.
מסר לאומה:
צאו. תספגו. תרגישו. תאספו חוויות, השראות, תכתבו במחברת קטנה מילים שקראתם או שמעתם ושנוגעות בקרביים שלכם. תנו להן להתבשל, לשבת שם בשקט תקופה. אחר כך תחזרו אליהן, ברגע של שקט, תזכרו. ואז תיצרו.
הערות
0 הערות