אינסוף. אלו שאני חובשת עכשיו הם (בלי חשיבות לסדר): מרצה, מעצבת פנים, בלוגרית, בת זוג, אמא, קריינית, חברה, בנאדם שלומד על עצמו כל הזמן. בפנים יש לי עוד מליון זהויות: בלשנית, עורכת לשונית, מעצבת גרפית, מסזי'סטית, מוסיקאית, עורכת דין, מורה לאנגלית, חוקרת תרבות, מורה ליוגה, מטפלת, מדריכת הורים. אני אוהבת ללכת אחרי הסקרנות שלי וללמוד דברים חדשים. גם אם נדמה שאין בהם שימוש: הם נשארים אצלי.

 

לומדת להבחין בהתנגדויות של עצמי, לתת להן לחלוף ולעוף על עצמי. עד כמה שזה יישמע מוזר – זה חדש לי ומרגש בצורה בלתי רגילה. אני משתדלת לשמר את הרגע הזה ולא לרוץ ממנו ישר לתכניות קונקרטיות ואלף מקומות; ברגע הזה מתקיימים אלף מקומות בעת ובעונה אחת, ועד לא מזמן היתה לי נטיה להיבהל מהעוצמה שלו ולברוח (לעשיה ספציפית או בחזרה למקום הנוח של ההתנגדות). אני מרגישה שאני בתחילתה של תקופה מופלאה של הבנה ושל עשיה.

התרגשות גדולה. מלאת הכרת תודה על זה שאנשים רוצים לבוא לשמוע מה שיש לי לספר, מתרגשת מכך שאוכל להטעין באנרגיות שלי את מי שמגיעה. יודעת שאקבל חלק מהאנרגיה הזו בחזרה – במכתבי תודה, בסיפורי הצלחה, בקשרים חדשים שיווצרו. בשבועות האחרונים ארגנתי הרצאות במקומות שונים בארץ, חלקן ביוזמתי וחלקן בעקבות אנשים שיצרו איתי קשר ואמרו לי "רונית בואי לירושלים". כמעט כולן התמלאו. זו תחושה מרוממת רוח ממש – לראות איך השינוי מביא עוד ועוד שינויים.

  

יחסים זה הכל. את הפריצות המשמעותיות ביותר שלי הרגשתי קודם כל במשפחה ובזוגיות, אפילו אם המטרה היתה התקדמות בעסק. אני חושבת שרק לאחרונה פיצחתי את ההבנה שלמרות שאני עצמאית לא נגזר עלי להיות לבד: עלי למצוא את האנשים ובעיקר הנשים שאיתן אני אנוע קדימה: אם אלו חברות שיעשו איתי סיעור מוחות, או יעברו איתי התפתחויות רגשיות ורוחניות, אם אלו קולגות שיעברו איתי תהליכים ואם אלו אנשים בתוך העסק שלי (כמו יועצת השיווק שלי) שיעזרו לי לחדד מטרות ולהבין תהליכים. אני במיטבי כשאני מוקפת באנשים שדומים לי, ניזונה מהבערה שלהם ומדליקה אותם בחזרה. זה כמו שרשרת תגובות אינסופיות של פיצוצי אנרגיה. אי אפשר לצמוח לבד.

 

גם זו רשימה אינסופית, שמשתנה מידי יום. הא/נשים המשמעותיות שליוו אותי השבוע הם קודם כל בעלי דן והילדים שלי שחר ועינב. אחריהם אלו היו כנרת יפרח, רחל גץ סלומון, הילה מיכוביץ סיטון, ליאור וילצ'נסקי. את חלקם אני בקושי מכירה, האחרים קרובים אלי יותר מכל אדם אחר. מה שמשותף לכולם הוא מרכז חזק: מהות ברורה מאד שמשלבת שכל ישר, לב טוב ונדיב ומחשבה יצירתית: השילוב של כל אלה יוצר לרוב תעוזה וחדשנות, מה שמכונה כריזמה או השראה. היתרון של חשיפה להרבה אנשים בהרבה מקומות שונים הוא שהסיכוי לפגוש שמשות כאלו של כריזמה והשראה כל הזמן עולה, וכך אפשר ליצור חיבורים או לתת ולקבל אנרגיה ולהמשיך להתפתח.

גם זה משתנה מיום ליום. כמי שעובדת מהבית, יש ימים בהם אני אוהבת להישאר בפי'ג'מה או בטי-שירט ומכנסיים קצרים, בלי איפור, ויש שאני נהנית לדפוק הופעות מתוקתקות עד האקססוריז האחרונים, התיק והליפסטיק. זה נע על איזה רצף של ללמוד לקבל את עצמי כמו שאני ולהיות פחות ביקורתית כלפי המראה שלי (שזה קצת כמו לשים לב להתנגדויות..) לבין לעוף על עצמי ולהכיל את כל היכולות והמתנות שלי. אני תמיד רוצה בגדים שיהיה לי בהם נוח –פעם הייתי מרצה על עקבים שעתיים, היום אני יותר על שטוח. אני אוהבת להיראות טוב ולהיות בולטת בשטח – פעם שנאתי את זה אבל עם מטר שמונים אי אפשר להתחבא.

 

תלמדו לקבל מחמאות ולהכיל את השפע של היכולות שיש לכן. מהבן שלי למדתי שכדי להיות ג'אגלרית מופלאה עם המון כדורים אני צריכה לא לפחד ולהעיף אותם הכי גבוה שאפשר. אל תחכו לשינוי באנשים שסביבכם או בסביבה. זה סתם תירוץ. כל מה שביכולתנו לעשות זה לשנות את עצמינו, מתוך התבוננות חומלת ולא ביקורתית. זה אפשרי, וזה המון.

צילומים: מעין דיסקין